שעה היסטורית בגלריה טרטיאקוב, מוסקבה
ואסילי סוריקוב, פאודסיה מורזובה
על אף מעמדה הרם ועושרה הרב, בחרה אשת האצולה, פאודסיה מורזובה בחיי סגפנות, ודבקה במנהיג הרוחני של ה"אמונה הישנה", הארכיבישוף אבקום (Avvakum), האב הרוחני והמוודה שלה. ב-1671 נעצרה ושנתיים לאחר מכן ב- 1673 נשלחה למנזר בורובסקי בצפון מערב רוסיה, בו גוועה למוות.
יותר מ-200 שנים לאחר מכן, ב-1887, צייר וסילי איוואנוביץ' סוריקוב ציור גדול ממדים (304X587ס"מ) עליו עבד כשלוש שנים, המוקדש לפאודסיה מורזובה ולפילוג שחל בכנסייה האורתודקסית במאה ה -17. היה זה אחד הקרעים האלימים ביותר בהיסטוריה הדתית של רוסיה. פילוג שהתעורר כתוצאה מרפורמות שהונהגו על ידי הפטריארך ניקון, אשר ביקש להתאים את הספרים הדתיים ואת מנהגי התפילה למנהגים היוונים. צורת ניהול הרפורמה הביאה להתנגדות עזה ובסופו של דבר לפילוג בכנסייה הרוסית. ניקון, שהפך להיות יועצו של הצאר אלכסיי הראשון וראש הכנסייה, הוציא ב-1653 הוראה על שינוי צורת התפילות ובשנת 1654 החל בתיקון ספרי הנצרות ברוסית.
פאודסיה, וחבריה לאמונה הישנה, אשר סירבו לקבל את תיקוניו של ניקון, נרדפו ע"י הצאר. היא, אחותה הנסיכה אבדוקיה אורוסובה ואחותה הבכורה מריה דנילובה, שהיו חלק מן האליטה האריסטוקרטית שהתנגדה לרפורמות הדתיות של הפטריארך ניקון, נעצרו ונשפטו. הן נחקרו ועונו במשך תקופה ארוכה, אך סרבו לחזור בהן. הצאר אלכסיי שקל לעלות את פאודסיה על המוקד, אך שוכנע לכלוא אותה במרתף תת קרקעי של מנזר, בו גוועה למוות.
סוריקוב, מי שנחשב לגדול ציירי ההיסטוריה הרוסית, מתאר את הרגע הדרמתי שבו, ביום שלג מקפיא, נעצרת פאודסיה ונלקחת ממוסקבה למקום מעצרה. במרכז התמונה שוכבת פאודסיה על מזחלת שלג, סביבה מתקבץ המון רב, קהל המייצג את בני המעמדות השונים במוסקבה. עשירים במעילי פרווה כבדים, נשים בבגדים ומטפחות רקומות, איכרים, נזירים ופושטי יד. סוריקוב מתאר בפרטי פרטים את התלבושות, הקישוטים והרקמות, אך יותר מכל את הבעות פניהם של האנשים, שכל אחד מהם מגיב אחרת למעצרה של פאודסיה. מקצתם מזדהים אתה, עצובים ומרחמים ואילו אחרים צוחקים בפניה ולועגים לה.
סוריקוב מיטיב לתאר מצבי רוח, אנשים מפוחדים, מופתעים, המומים כואבים או שמחים לאיד. דמותה של פאודסיה מרשימה במיוחד. היא לבושה בבגד שחור, כובע וצעיף עבה. תווי פניה החיוורים חדים כשל ציפור טרף. גבות כהות, עיניים שקועות, עצמות לחיים גבוהות ומבט עז. ידיה אזוקות בשרשרות ברזל כבדות, אך היא מצליחה להטות את ידה הימינית לאחור ומברכת את הקהל הרב שמסביבה בשתי אצבעות מסוכלות, כמנהג ה"מאמינים הישנים".
מרשימה במיוחד דמות הקבצן, בצד הימני של התמונה. בגדיו קרועים, רגליו יחפות, על אף השלג הכבד. שרשרת ברזל כבדה תלויה על צווארו עליה צלב גדול, גם הוא כמו פאודסיה מושיט את ידו בתנועת הברכה של ה"מאמינים הישנים". הוא מייצג כנראה את אותם נזירים קבצנים, המקדישים את חייהם לאמונה ומתקיימים מנדבות. בכך רומז סוריקוב כי המאמינים הישנים באים מכל שכבות העם.
לא בכדי בוחר סוריקוב בן המאה ה-19 לתאר את סיפורה של פאודסיה מורזובה, אשר הופכת בתקופה זו לסמל התנגדות למשטר, אשה שמעיזה להתמרד ואינה חוששת לעמוד על דעותיה. סריקוב כמו אינטלקטואלים, סופרים, ואנשי רוח אחרים במחצית השנייה של המאה ה-19 דגלו ברעיונות סוציאליסטיים וסברו כי אין לשלול את המהפכה ככלי לשינוי השלטון, מגלים את פאודסיה מחדש ומרוממים את שמה.
סוריקוב, נמנה על קבוצת ציירים שכונתה קבוצת "הנודדים". ציירים ראליסטים שהושפעו מרעיונות מהפכניים והאמינו שלאמנות יש שליחות חברתית ?חינוכית. הם ארגנו תערוכות בכל רחבי רוסיה כדי לקרב את האמנות לעם.
יצירתו של סריקוב הייתה שיאה של הציור ההיסטורי הרוסי במחצית השנייה של המאה ה -19. הוא התעניין בנקודות מפנה בגורל האומה. ומבקר האמנות הנודע והמוערך ביותר באותה תקופה, ולאדימיר סטאטוב, הגדיר אותה כתמונה היסטורית חשובה ביותר.
ועוד נאמר על סוריקוב כי בציור שלו הוא שחזר "היסטוריה אמיתית, כאילו הוא היה עד לאירועים." סוריקוב עצמו אמר כי ביקש ל"הוציא את האירועים ההיסטוריים האלה לרחוב", כלומר לתת תחושה שהקהל נוטל בהם חלק. אך מעבר לכך הוא רואה באמנות כלי מחנך ורומז לרעיונות המהפכניים בתקופתו.
קישורים:
"Boyarina Morozova", The state Tetyakov Gallery
הדסה גורוחובסקי מרצה לתולדות האמנות, אמנית יוצרת ואוצרת מדריכה סיורים בדגש אמנות בארץ ובחו"ל. בקרו אותי בפייסבוק
